פסק-דין בתיק תא"מ 20613-03-10 - פסקדין

התביעה

התובעת והנתבעת בתיק זה הינן חברות המספקות שירותי הסעות למוסדות ציבוריים וארגונים. הנתבעת הינה זכיינית של החברה למשק וכלכלה (להלן - חשכ"ל).

בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם במסגרתו הוסכם כי התובעת תבצע קו שירותי הסעות לתקופה שבין 1.9.08 -30.6.09. התובעת טוענת כי סיפקה את שירותי ההסעות אולם לא קיבלה עבורם תמורה והנתבעת נותרה חייבת לה סך של כ-47,000 ש"ח.

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי לא כך הם פני הדברים.

לטענתה, במהלך אוגוסט 2008 זכתה הנתבעת במכרז למתן שירותי הסעות בשנת הלימודים בין התאריכים המצוינים לעיל, בעלות של 180 ש"ח ליום הסעות. בין הצדדים סוכם כי בכל יום תחתים הנתבעת את מנהל בית הספר או גורם מוסמך אחר מטעם בית הספר על דיווח כי בוצעה ההסעה ובסוף כל חודש ייערך ריכוז של הדיווחים, אשר יאושר על ידי הנתבעת. את הדיווח המרוכז תשלח התובעת, על דף לוגו שלה, לחשכ"ל על מנת לקבל תשלום, ממנו ישולם לתובעת.

הנתבעת טוענת כי כבר בחודש הראשון לא העבירה התובעת את הדיווחים חרף פניית הנתבעת אליה, וכך גם בחודשים הבאים. על כן, סירבה הנתבעת לשלם. לאחר שבעלי התובעת, מר חסן חסן, לחץ על הנתבעת, מסרה זו שיק תשלום לתובעת אולם ציינה כי התשלום כפוף לאישור החשכ"ל ומשזה לא נתן את אישורו, בוטל השיק.

כבר בשלב זה יצויין, כי הנתבעת, חרף טענתה במהלך ישיבות בית המשפט, כי הגורם שצריך להעביר את התשלום הוא מועצת ביר-אל-מכסור, מזמינת השירות, לא טרחה להגיש הודעה לצד שלישי, אלא בחרה, מסיבותיה שלה, להגיש בחודש אפריל 2011, 5 ימים לאחר תום ישיבת ההוכחות השניה בתיק, תביעה נפרדת נגד מועצת ביר-אל-מכסור. הליך זה טרם נקבע לדיון, מאחר שניתנה בו ארכה להגשת כתב הגנה.

עוד ייאמר בהקשר זה, כי בישיבת ההוכחות השניה, אשר התקיימה ביום 5.4.11, לא נמסר דבר על כוונה להגיש תביעה, חרף העובדה שזו הוגשה ימים ספורים לאחר אותו דיון, ביום 10.4.11. יובהר כי סוגיית מעורבות המועצה בהליך זה הועלתה בפני הנתבעת מספר פעמים על ידי בית המשפט.

כבר בפתח פסק הדין, יובהר כי לשיטתי, האמור באותו כתב תביעה אשר הוגש על ידי הנתבעת ביום 10.4.11 נגד המועצה ביר-אל-מכסור, מחייב את הנתבעת. אין הנתבעת יכולה לבחור מה לומר בכל הליך והליך והיא מושתקת, השתק שיפוטי, מהעלאת טענות סותרות כפי שיובהר להלן.

עיון בכתב התביעה בהליך 14987-04-11 מעלה כי הנתבעת טוענת בו טענות סותרות לטענותיה בהליך שלפניי. בעוד שבפניי הכחישה הנתבעת כי הוגשו הדו"חות כנדרש ואף עמדה על טענתה כי התובעת כלל לא ביצעה את קו ההסעות, למרבה הפלא, בכתב התביעה בהליך האחר, טענה בסעיף 6 כך:

"התובעת לצורך ביצוע קו ההסעה במכרז התקשרה עם חברת מטיילי רכס הגליל כקבלן משנה אשר חברה זו ביצעה את קו ההסעות בפועל, וקיבלה את אישורם של מנהל בית הספר ומנהל מחלקת החינוך של הנתבעת".

ובסעיף 7 לאותו כתב תביעה נטען כי כל הדו"חות הוגשו ונחתמו על ידי מנהל מחלקת החינוך במועצה.

האם נוכח דברים אלה מושתקת הנתבעת מלטעון בהליך זה טענות סותרות לאמור?

כלל ההשתק השיפוטי, בלטינית, "quod approbo non reprobo" ("מה שמכירים בו אי אפשר להתנכר לו"), עיקרו שאין אדם יכול לטעון דבר והיפוכו.

הכלל חל כאשר אחד מבעלי הדין טוען טענות סותרות מן הבחינה העובדתית או המשפטית, אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (8.3.05) וראו גם קדמי, על הראיות, חלק שלישי, בעמ' 1382).

כב' הש' גרוניס, באותו הליך בעניינה של בית ששון בע"מ, דיבר על תכליתו של ההשתק השיפוטי ולדבריו, התכלית היא "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט".

כב' הש' רובינשטיין, באותו פסק דין, דן במקורו של הכלל בעקרון תום הלב, ביסוד מוסרי, היינו דרישה להתנהלות כנה שאינה נבנית רק על אינטרסים טקטיים.

עיינתי בפסקי הדין השונים אשר עסקו בשנים האחרונות בהשתק השיפוטי ומתברר כי הדרישה להצלחה בהליך קודם, שנקבעה בפסקי דין שונים בעבר, כתנאי לקיום ההשתק השיפוטי, הוטלה בספק כיום. כך למשל, בעניין בית ששון על ידי השופט גרוניס. גם עמדתו של השופט רובינשטיין באותה פרשה וכן בע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון(קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.07) היתה כי באספקלריית תום הלב אין צורך ככלל בתנאי זה.

בפרשת בית ששון הותיר בית המשפט בצריך עיון את השאלה האם הדרישה של הצלחה קודמת היא תנאי בלתו אין תחולה להשתק השיפוטי. עניין זה אף לא הוכרע במסגרת פרשת עו"ד ח'ורי, מאחר ששם לא הוכחה הסתירה.